ביידרמן נ' מבני תעשיה ומלאכה במגדל העמק בע"מ ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקש התובע – בעל נגריה ממגדל העמק – לחייב את הנתבעים – בעלת המבנה בו שוכנת הנגריה, ועסק אחר באותו המבנה – לפצותו בסך כולל של 31,812 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לנגריה.

2.התובע, ביידרמן אהרון, הינו מנהלה של נגריה הנמצאת במגדל העמק (להלן: "הנגריה").

הנתבעת 1, "מבני תעשיה ומלאכה במגדל העמק בע"מ", הינה חברה העוסקת בייזום ובניית מבנים לתעשייה והיי-טק (להלן: "הנתבעת"), ואשר בבעלותה, בין השאר, מבנה במגדל העמק (להלן: "המבנה"). הנתבעת משכירה לתובע חלק מהמבנה, המשמש להפעלת הנגריה.

הנתבע 2, "איי-טו ויז'ן טכנולוגיות בע"מ", הינו מפעל לעיצוב תבניות, השוכר מהנתבעת חלק מהמבנה (להלן: "המפעל"). המפעל מנהל את עסקו בקומה שמעל הנגריה.

3.כפי העולה מכתב התביעה ובשל ליקויים במערכת המים של המפעל, נגרמו הצפות רבות בנגריה, שהסבו לתובע נזק רכושי רב. ביום 23/3/10 נגרמה הצפה חמורה שבעקבותיה נאלץ התובע להשבית עבודתו ולאחר במסירת עבודות ללקוחותיו, ואשר בגינה נגרמו לו נזקים רכושיים שונים.

4.עוד נטען כי שמאי מטעמו העריך את הנזק למבנה, לתכולה ולביצוע עבודות ניקיון ושאיבה בסך של 16,080 ₪ (ובצירוף 2,572 ₪ מע"מ); יועץ מס העריך את הנזק בגין אובדן הכנסות בסך של 10,775 ₪; וכי יש להוסיף על אלה את עלות עריכת חוות הדעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,385 ₪.

5.עוד נטען כי הנתבעת – כבעלת הנכס – והמפעל – כתופס הנכס – חייבים כלפי התובע בחובת זהירות, וכי עליהם מוטלת החובה להוכיח שלא התרשלו כלפי התובע וכי נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את נזקיו.

בהתאם ביקש כי הנתבעים, ביחד ולחוד – אשר כל אחד מהם הטיל את האחריות לנזקים על האחר – יישאו בנזקים שנגרמו לו עקב המתואר.

6.בכתב ההגנה מטעמה טענה הנתבעת כי בהסכמי השכירות שחתמה עם הנתבע ועם המפעל, אישרו השניים כי ראו את מצב המושכר ומצאו אותו מתאים לצרכיהם, ושניהם אף חידשו את הסכם השכירות מעת לעת, באופן המלמד כי לא היו להם טענות כנגד מצבו. כך או כך נטען כי לא נפלו כל פגמים במבנה, וכי נזקים נוצרו (אם נוצרו) כתוצאת שימוש בלתי סביר בו.

7.בנוסף נטען כי הצפות אמנם נגרמו במבנה, אך זאת כתוצאת פעולותיו של המפעל. בעניין זה הובהר כי הנתבעת נוכחה לגלות שבמהלך תהליך הייצור במפעל ועקב תקלה בקו הייצור, גולשים מים ומציפים את שטח המפעל, המצוי מעל לשטח אותו שוכר התובע, וכי כתוצאת המתואר מחלחלים המים מרצפת המפעל אל הנגריה. עוד הובהר כי מדובר בשימוש בלתי סביר מצד המפעל, וכי בהתאם, המפעל אחראי לכל נזק שנגרם לתובע.

8.עוד טענה הנתבעת כי למרות שאין כל קשר בינה ובין הנזילות נשוא התביעה ובניסיון לסייע לתובע, דרשה מהמפעל לתקן את הליקויים שבשטחו. בתגובה טען המפעל כי רצפתו סדוקה ומחוררת; כי המתואר מצוי באחריות הנתבעת; וכי עליה לתקן את הליקויים הנזכרים. בהקשר זה שבה הנתבעת והדגישה כי המפעל ביקש לחדש את חוזה השכירות שלו, ללא כל טענה בדבר ליקויים במושכר.

9.בהתאם ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה כנגדה, ולחייב את המפעל בנזקיו של התובע, ככל שאלה הוכחו על ידו (למען הזהירות הוסיפה כי התובע לא הוכיח כל קשר בין ההצפה ובין ירידה בהכנסותיו בחודש אפריל 2010, אם אלו אמנם ירדו). לסיום הבהירה כי אם לא הייתה מנועה מלעשות כן – על פי הדין – הייתה מגישה הודעת צד ג' כנגד המפעל.

10.המפעל טען מצידו כי מעולם לא התרשל כלפי התובע, וכי כל אירוע של דליפת מים טופל על ידו במיידיות וברצינות. עוד הוסיף כי ביום 23/3/10 התפוצץ אמנם "צינור מים קטן" ומים טפטפו דרך סדק ברצפת המפעל לנגריה, אלא שלא רק שלא דובר בהצפה אלא רק בטפטוף קל אשר לא יכול היה לגרום לנזקים להם טוען התובע, אלא שהמפעל החליף את הצינור באופן מיידי, עם היוודע דבר הפיצוץ. בנוסף נטען כי המפעל מקפיד לסגור את ברז המים הראשי במפעל, והכל כדי למנוע רטיבות ברצפה וחלחול אל תקרת הנגריה. בהתאם נטען כי המפעל לא התרשל בהתנהלותו מול התובע.

11.עוד נטען כי התובע צריך היה להזיז את הציוד מהמקומות בהם ישנה נזילה, ובכך להקטין נזקיו. התובע לא עשה כן למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד המפעל.

12.בתוך כך נטען כי נזקיו הנטענים של התובע מופרכים ומוגזמים; כי לא הוכיח קשר בין הנזילה ובין אובדן הכנסות, מה גם שהתוודה בפני המפעל כי הנגריה יודעת עליות ומורדות בהכנסותיה; וכי לא הוכיח את שאר נזקיו הנטענים.

13.בצד האמור נטען כי ברצפת המפעל ישנם סדקים וחורים של ממש, עליהם אחראית הנתבעת מתוקף היותה בעלת המבנה. נטען כי הנתבעת התעלמה מפניות המפעל, חרף אחריותה לתקן כל פגם השולל או מגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר, וביתר שאת כאשר מדובר בבלאי טבעי של המבנה. בהקשר זה נטען גם כי בסמוך להגשת כתב ההגנה הביאה הנתבעת אנשי מקצוע לתקן את הסדקים ברצפת המפעל, וקיבלה בכך את אחריותה לליקויים במבנה.

14.משכך ביקש המפעל לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות המשפט.

ראיות הצדדים בצד דיון ראשוני